״ארץ אשר מרדפים קורותיה,
אלפיים דפים ועוד דף״
מתוך ״מרדף״, ירון לונדון
ב-7 באוקטובר, בשעה 6:29, יצאו חברות וחברי קיבוץ להב לריצה משותפת לזכר קורבנות השבת השחורה. שעת היציאה נבחרה בהתאם לרגע שבו החל אותו בוקר נורא, לפני שלוש שנים, והריצה הפכה לאירוע קהילתי של זיכרון, כאב והתייחדות.
המשתתפים רצו יחד למרחק של 7.10 קילומטרים. גם אורך המסלול נשא משמעות ברורה וסמלית, והפך כל צעד בדרך לחלק ממעשה ההנצחה. בריצה השתתפו נערות ונערים, בוגרות ובוגרים מקיבוץ להב, שהתכנסו יחד כדי לזכור את הקורבנות ולהביע את הכאב המשותף.
קהילה שרצה יחד וזוכרת יחד
הריצה חיברה בין דורות שונים בקהילה. צעירים ומבוגרים יצאו לאותה הדרך, עברו יחד את המרחק ונשאו איתם את זכרם של מי שאינם. עבור רבים מהמשתתפים, לא מדובר רק באירוע לאומי, אלא באובדן אישי וכואב. רבים מהם איבדו אנשים יקרים באותו בוקר, והזיכרון מלווה אותם מאז.
היציאה המשותפת למסלול אפשרה לחברי הקיבוץ להיות זה לצד זה. ללא צורך במילים רבות, עצם הנוכחות, התנועה המשותפת וההתכנסות סביב מטרה אחת ביטאו את החיבור הקהילתי ואת המחויבות לזכור.
נקודת הפתיחה בשעה 6:29 ומרחק הריצה, 7.10 קילומטרים, העניקו לאירוע משמעות שאינה מסתכמת בפעילות ספורטיבית. כל פרט בריצה נועד להזכיר את התאריך ואת הרגע ששינו את חייהם של רבים כל כך.
הזיכרון ממשיך ללוות אותנו
שלוש שנים חלפו מאז השבת השחורה, אך הכאב נותר נוכח. הזמן שעובר אינו מוחק את האובדן ואינו מפחית מחשיבות ההנצחה. הריצה של קיבוץ להב הייתה דרך נוספת לשמור את סיפורם של הקורבנות בלב הקהילה ולהבהיר כי זכרם ממשיך ללוות את חבריה.
חברות וחברי הקיבוץ רצו יחד מתוך כאב, זיכרון ושותפות. הם רצו עבור מי שאיבדו, עבור המשפחות ועבור הקהילה כולה.
זכרם של קורבנות 7 באוקטובר לא יישכח מלבנו לעולם. יהי זכרם ברוך.
